אגינסקי יעקב

(סיפורי ראשונים)

 

יעקב נולד בבית החולים "הדסה" שבחיפה בשנת 1936, בנם של נחום ובלה אגינסקי. נחום נולד בריגה ובלה נולדה ברוסיה הלבנה.

סבו של יעקב עלה לארץ לבדו בשנת 1922, הוא היה רב ופחח שברח מאימת הצאר הרוסי. אשתו ושמונה בנותיו עלו ארצה בשנת 1927. המשפחה גרה בצריף קטן בשכונת "חליסה" בחיפה. הבת - בלה, אמו של יעקב למדה בבית הספר "אליאנס" בחיפה. שם נולד להם בן נוסף.

בלה הכירה את בעלה נחום באמצעות אביה שהלין אותו בביתו כעובד וכך נוצר הקשר.

יעקב, כאמור, נולד בשנת 1936 ואחותו שלומית נולדה בשנת 1944. הם גרו בדירה שכורה. האם הייתה חולה בשחפת וטופלה בבית החולים האיטלקי בחיפה. האב הצליח לקנות דירה בקרית חיים ברחוב כ"ג 24 (כיום רחוב "ששת הימים), היו שם שישה בתים עם רעפים אדומים בני שתי קומות - היו אלה המבנים שהטמפלרים בנו.

יעקב העביר את ילדותו בשטח שבין קריית חיים לקריית מוצקין, במקום בו פעל לימים מכון כושר - הגבול בין שתי הקריות.

באותו מקום בשנת 1945 לערך, נוסדה ופעלה גם הכשרה של קבוץ "החותרים", בקיבוץ הייתה רפת. ההכשרה נעשתה על ידי אנשי "ההגנה". הייתה שם חורשת איקליפטוסים וגם ביצה גדולה, נחשים, קיפודים וצפרדעים וגם תנים וצבועים. שם היו גם צריפי ההכשרה של הקיבוץ.

יעקב וחבריו התחבאו בצמרות העצים והיו משקיפים על אנשי "ההגנה" שהדריכו את הצעירים. בהתחלה לימדו שימוש במקלות "קפאפ" להגנה מפני האויב ואחר כך לימדו גם את השימוש ברובה "סטן".

הייתה שם שדרה עם תפרחת צהובה, והילדים שיחקו שם ב"טרזן על העצים". היו גם שני בורות ענקיים שהבריטים חפרו ושימשו לאגירת מי תהום.

יעקב זוכר את הפיצוץ שהיה ליד בית הכנסת, זה היה בזמן שלמד בבית ספר "אחדות", בשיעור חקלאות עם המורה שצ'יגליק. זה היה טראומטי מאד.

כדי ללכת לים, שזה היה הבילוי של הילדים, היו צריכים לעבור דרך קרית שמואל שכל כולה הייתה בסיס בריטי.

הילדים עברו דרך התיל של המחנה הבריטי, עלו על כביש "גליה" שהבריטים סללו וכך כל הילדים הלכו לים. בחוף היה מועדון בילויים של הבריטים.

בקרית שמואל הייתה גם מאפיית לחם. מחוץ למאפיה הוצבו האנגלים מקלעים ותותחים נגד מטוסים בגלל החשש מפני מתקפות של הגרמנים והאיטלקים.

באיזור שבין שתי הקריות הייתה הסנדלרייה של אייזנר, מכולת מלכה, חנות מרדין  שבה מכרו פירות יבשים שהפכו אותם ללדר. מכרו שם גם קני סוכר, אלה היו הממתקים של אותה התקופה.

יעקב למד בביה"ס "אחדות " מכיתה א', הוא זוכר היטב את הרחבה הגדולה של ביה"ס, שם עמדו כל הכיתות ושרו "אדון עולם". התלמידים נכנסו לכיתה לפי סדר.

מאחורי ביה"ס לכוון מזרח היתה חורשת אקליפטוס ושם החלו כבר לבנות בתים.

בכיתה ז' האב העביר את יעקב ללמוד בביה"ס אינטרנשיונל עמל שבקרית חיים, כדי שילמד מקצוע והוא היה למכונאי רכב. עד הצבא עבד במפעל לחוטי חשמל, ותוך כדי העבודה השלים את תעודת הבגרות שלו בתיכון ערב של ההסתדרות בחיפה. לשם כך היה חוזר מהעבודה, עולה בתחנה שליד בית הכנסת המרכזי ברחוב השופטים, על אוטובוס של חברת השחר ה"שחר", שנראה יותר כמו משאית עם קבינה, וירד ברחוב החלוץ , משם הלך ברגל עד רחוב הגפן, שם היה ביה"ס שבו למד.

בצבא נקלט כמכונאי ונשלח במסגרת זו ללמוד על מנועים. בהמשך היה מומחה לטנקים וגם צפה בעבודת הרופא הצבאי וכך התעורר בו הרצון ללמוד רפואה. יעקב לא התקבל ללימודי רפואה בארץ ולכן נסע ללמוד באוסטרייה.