המתישבים הראשונים בשכונה היו קשורים בטבורם לעיר "המטרופולין" חיפה. רוב התושבים עבדו בחיפה לצרכי פרנסתם, את קניותיהם ערכו בחיפה, ילדי השכונה למדו בחיפה, גם משרדי הנהלת השכונה היו בחיפה וכמובן כל מגוון השירותים הממשלתיים להם נזקקו נמצאו בחיפה.

משום כך היתה חשיבות עליונה להמשך רציפות הקשר התעבורתי עם חיפה. אמנם לרשות התושבים עמדה הרכבת, אך לא בתדירות האופטימלית הרצויה. לא רק זאת, אלא שהגישה לרכבת מבתיה המזרחיים של השכונה בסמיכות לכיש חיפה עכו, לא הייתה "נוחה" במיוחד.  

 

ביום 26.03.35, מובעת אי שביעות רצון משרותי התחבורה ומוקמת ועדה מיוחדת לנושא. ביום 01.12.35, מחליטים לפנות למושל לקבל היתר להפעלת שרות עצמאי.

ביום 04.12.35 בתום דיון עקרוני, "אין ההנהלה רשאית להכניס בענין השרות כסף האגודה ולהכנס בצד המשקי של השרות. להמשיך המאמצים בסדור שרות מיוחד, בתנאי שישא אופי פרטי וההשקעה בו תהיה פרטית. על הועד לדאוג שהפקוח העליון על השרות יהיה בידו, כלומר יהיה בעל הזכיון, ויוכל מדי פעם להוציא את הרשיון מנהג זה ולמסרו לאחר".

 ביום 24.09.36 מחליטים, "להוסיף ולטפל בסדור קו מיוחד ולמסור את הטפול לידי העו"ד חוטר בן ישי שיקבל שכ"ט אם יצליח להשיג את הקו. לבוא בדברים עם קו 14 על התנאים של השרות אם זה יסודר אתם".

 ביום 11.10.36, לומדים על הדרישות שהעמידה ההנהלה בפני החברה. הקשה שבהן, כי חברת האוטובוסים תשלם... "דמי שמוש בכביש!"

לוטרשטיין : ענין השרות העצמאי לא התקדם, יש לשער שנכשל. להקדים את המו"מ עם נהגי קו 14. לאחר כשלון המו"מ יהיה יותר קשה.

ברקוביץ : פעלנו עם השלטונות בדבר שרות עצמאי וגם עם נהגי קו 14. נפגשתי עם נהגי הקו והרושם שלי היה, שהם מוכנים להשתתף בהוצאות החזקת הכבישים והבטיחו לתת תשובה. תשובה לא התקבלה, אולי חזרו בהם.

ביום 26.10.36 וב 01.11.36, משתתפים נציגי קו 14. בורובסקי נציג הקואופרטיב : לגמור את הענין בדרכי שלום. לשיפור השרות בדעתנו להכניס מכונה מקשרת שתעביר את האנשים לאוטובוסים הנוסעים ישר העירה או להדר הכרמל. הסדור יהיה זמני עד שיעלה בידנו לסדר שרות מיוחד מבלי להעביר נוסעים מאוטו לאוטו ולהתעכב בקרית חיים. אין אנחנו חושבים להמנע מלהשתתף בהחזקת הכבישים של ק. מוצקין. בימים הקרובים נתקשר בחוזה שלפיו נוריד את המחיר של המנויים ל 150 מיל עשר נסיעות, נסיעות בודדות לא ישתנו 18 מיל העירה ו 20 מיל להדר. סבורים אנחנו שאלה צריכים לתת לכם סיפוק.

אלנבוגן : רצון טוב למנוחה ולשלום קיים ואנחנו נשמח אם הרצון הזה יתגלם במעשים.

אטקס : רצוי שהשרות בין הקריה לעיר יתנהל באופן ישר מבלי להעביר נוסעים מאוטו לאוטו ולהתעכב בקרית חיים. ההשתתפות בהחזקת הכבישים לדעתי 3 לא"י למכונית.

לוטרשטיין : התשלום לא צריך להיות לפי מספר המכונות משום שקשה יהיה לבקר את הדבר הזה. התשלום צ"ל שנתי או חודשי. השרות יהיה ישר בלי קשר לשכונות אחרות. בקואופרטיב יתקבלו גם 3 חברים מק. מוצקין.

בורובסקי משיב : שרות לכל קריה לחוד, בלתי אפשרי. אנחנו נכניס שנוי בשרות, במקום כל 20 רגע שאוטו יוצא, נתן מכונה בכל רבע שעה. בנוגע להצעה לספח לקואופרטיב 3 חברים ממוצקין, לא נתנגד בתנאי שיהיו מתאימים ושווים בחובות כמו יתר החברים.

ברייטמן : מה שיוסכם, להבטיח בחוזה למשך שנה אחת. להכניס תנאי על שמירת שבת וחגים.

אלנבוגן : מציעים כי הקואופרטיב ישתתף בכבישים  ב 150 לא"י לשנה.

בין לבין, ביום 28.10.35, מנדלסון : ענין השרות לא נפתר ואנחנו תלויים בחסדם של נהגי קרית חיים, קיים סכסוך בין ועד קרית חיים לבין הנהגים, הדרישה שלנו צריכה להיות שאנחנו הבעלים ולא הם. הובאה הצעה שההשקעה בשרות תהיה משותפת 50% לתושבים ו 50% לנהגים.

צ'רבינסקי : לחקור בשל מה נוצר הסכסוך ומי החומר האנושי המחזיק בשרות. במצב הנוכחי קשה לסדר שרות רק לעצמנו. אם הנהגים יסכימו להכנס לקריה בלי שותפות על העסק, אפשר לעשות נסיון בדרך זו.

ברקוביץ : אני מתנגד להסכם כי צפוי לנו כשלון גדול במובן הכלכלי. צריכים להבטיח שרות לעצמנו ויכולים בלי השקעת כספים, למסור את השרות לנהגים משלנו ולהבטיח את הקונטרולה העליונה על השרות.

נוביק : אני מכיר את קבוצת הנהגים, אסור להכנס אתם בשותפות. השנה הקודמת נגמרה בדפיציט של 1000 לא"י. מציע לסדר שרות בין ביאליק דרך שכונתנו לרכבת. כאשר נצליח, נרחיק עד חיפה.

מחליטים : "לבחור ועדה לסדר את עניני השרות".

 את הישיבה השניה בהשתתפות נציגי הקואופרטיב, פותח בורובסקי : שמענו הצעתכם בנוגע לחלקנו בהשתתפות החזקת הכבישים, בררנו את השיטה ובאנו למסקנה לשלם סך של 50 לא"י, זהו המקסימום שאנחנו יכולים לתת. את הקריה ישרתו 4 מכונות. הצעתנו מסתמכת על חומר שאספנו מכל מיני מקורות. אין מקום בארץ שנהגים ישתתפו במדה יותר גדולה בהחזקת הכבישים, זולת תל אביב ששם התנועה גדולה באופן יוצא מהכלל. סיפוח 3 חברים מקרית מוצקין לקואופרטיב, נקבל אותם בסבר פנים יפות. מסכימים לא לעבוד בשבתות.

לוטרשטיין : ההצעה ל50 לא"י מתבסס ע"ז שאת הקריה ישרתו 4 מכונות. אין יסוד להשערה זו, יתכן שיצטרכו 10 מכוניות.

אלנבוגן : אין לקחת את המצב היום, הקריה מתפתחת, ההצעה לא צריכה להיות פחות מ100 לא"י לשנה.

פרוש : חברי הקואופרטיב בססו את הנחתם על החומר התל אביבי ושמה כל מכונה משתתפת ב 20 לא"י לשנה, מדוע כאן פחות.

משיב בורובסקי : בכדי לגמור את הענין נעשה התאמצות מקסימלית והננו מציעים לשנה הראשונה 75 לא"י.

ביום 05.11.36, מחליטים להסתפק ב 75 לא"י לשנה ולחתום על ההסכם. אבל... ביום 01.12.36, : "לאחר שהמו"מ עם נהגי קו 14 לסדור השרות נכשל, לפנות למנהל הרכבות בדבר שפור תנאי הרכבות וגם שיסייע בסדור שרות אוטובוסים פנימי : סביניה, ביאליק, לרכבת בק. מוצקין". אלא ש... ביום 19.05.37, "לקיים ישיבה עם טומפסון בדבר שינוי שהרכבת עומדת להכניס לרעתנו. בעיקר הנטיה בדבר בטול הרכבת בשעה 7.30".

 ביום 17.12.36, חוזרים לאופציית קו 14 ומנסחים הסכם חדש ואלה התנאים :

א'. השרות יהיה ישר בין הקריה לחיפה ולהדר ומהם לקריה. מבלי לשרת באותו הזמן קריות ושכונות אחרות. בזמן הראשון יספק השרות אוטובוסים בכל חצי שעה. קביעת זמני הנסיעה יקבע לחוד.

ב'. פעם בשלושה חדשים יתאספו הצדדים לקביעת זמני הנסיעות.

ג'. החוזה יעשה למשך שנתיים אם אפשרות להמשיך שנה שלישית.

ד'. בתום השנה השלישית החוזה מתבטל וכל זמן שלא יתחדש, אסור יהיה לקו 14 להכניס אוטובוסים לקריה.

ה'. להבטיח את הדייקנות בתנועה, כל מקרה של אחור ישלם השרות בתור קנס ופצוי סך 2 לא"י.

ח'. התשלום להחזקת הכבישים יהיה 84 לא"י לשנה.

 ביום 24.12.36, תשובת הקואופרטיב מתמהמהת, מחליטים : "אם במשך הימים הקרובים לא נוכל לבא לידי הסכם עם קו 14, להתחיל בפעולה משותפת עם ועדי ק. ביאליק וק. חיים". 

סופו של דבר, נותני השרות היו נהגי קו 14 וכל השאר היסטוריה.

 ביום 13.07.38 "מכתבו של משמר המפרץ שבו הוא פונה בדברים חריפים ודורש להפסיק את המו"מ עם הנהלת הרכבת בדבר המשכת שרות הרכבת לתחנה המרכזית".

אלנבוגן : "שרות הרכבות בשביל הקריה הוא דבר חיוני ממדרגה ראשונה ויש להמשיך בפעולתנו".

ברקוביץ : "אין אנו מתכוונים לפגוע בשרות האוטובוסים, אבל חובתנו לדאוג שכל השרותים יהיו לטובת הצבור".

שטופלר : "אנו צודקים. אבל יש להתחשב עם השרות המאיים בהפסקת השרות ומה נעשה בלי שרות זה?".

סוכובולסקי : "לקחת בחשבון שהנסיעה ברכבת מעורבת עם ערבים. ובזה יש סכנה. מה שאין כן באוטובוסים".

מחליטים "להמשיך במאמץ שהרכבות תגענה לתחנה המרכזית, לשתף בפעולה את ק. ביאליק ושמואל, על המכתב של משמר המפרץ לא לענות".

 ביום 01.12.38 שפירא : "בפגישה שלנו וק. ביאליק עם מנהל הרכבת, הצענו שהשרות יהיה מהתחנה שלנו עד חיפה המרכזית ושוב. המחיר 15 מיל הלוך וחזור, יונהגו כרטיסים חדשיים במחיר 310 מיל. להגדיל את מספר הרכבות בעיקר בשעות 6-8 מהקריה ובשעות 4-6 לקריה. המנהל הבטיח להוציא לפועל את התקונים בהקדם".

 ביום 27.07.39 גולדברג : "נתקבל מכתב חשוב ממשמר המפרץ, המכתב מעליב ומפר את החוזה. אם אנחנו נשתדל נוכל להשיג מהשלטונות רשיונות לקו מיוחד בשבילנו לפחות ל54 אוטובוסים וישנם אנשים הרוצים בכך שיתפרנסו מזה וגם הקריה תקבל הכנסה".

ברקוביץ : "גמרנו עם השרות שישלח לנו 120 לא"י לשנה וסעיף מפורש על איסור חילול שבת, ולא עשו דבר".

קפלן : "השרות לא חתם על החוזה, איני יודע אם יש לנו הכח לכפות עליו את מרותנו. אינני מאמין שנוכל להשיג רשיון מיוחד לשרות שלנו"

ווהל : "הכבישים שלנו צבוריים ואסור לנו לסגור את הדרך. לדחות את המכתב ולדרוש שיחתמו על החוזה".

אלנבוגן : "לפני כמה שנים טפלנו בדבר השגת רשיונות ונכשלנו. יש לנהוג זהירות".

מחליטים "לפנות למשמר המפרץ במכתב ולתת זמן 7 ימים לחתום על החוזה, אחרת נראה עצמנו חופשיים לפעול".

 ביום 16.04.41 נדונה שאלת אי העברת התשלומים של חברת משמר המפרץ בגין השימוש בכבישים. לא התקבלה החלטה. ביום 14.05.41 חוזרים לדון בנושא. סגל : "למסור את בירור הענין לצד שלישי ניטרלי".

קצנלן : "שואל האם יש איזה שהוא מסמך על מה נתנו את השטרות?".

סגל : "בזמן שמשמר המפרץ נתנו את השטרות, הוא רצה לסדר שרות. הועד דרש ממנו 500 לא"י. משמר המפרץ נתנו בעד הזכות לעבור בתוך הקריה 350 לא"י".

אשכנזי : "משמר המפרץ נתן את השטרות על סמך שמקלקלים את הכבישים. אם ימצא מסמך זה, יהיה לרעתנו".

מחליטים למסור את הנושא לבוררות.

ביום 22.05.41 גרושקביץ : "דרשנו בוררות. בינתיים מצאנו את מכתב משמר המפרץ. האם להמשיך או לוותר?".

סגל : "מציע לוותר, זה יביא לידי קרוב הלבבות".

מחליטים "לוותר בפרינציפ על דרישתנו, בתנאי שישלמו את החוב של 31 לא"י בעד החכרת מים".

 ביום 05.11.45 "התכנית לסוכת המתנה לאוטובוסים אושרה בעירייה והננו מחכים לרשיון למלט". "בהזדמנות זו מבקש מר פרחי ממשמר המפרץ שיוסיף 2 תחנות נוספות כפי שהיה בעבר".

 ביום 27.12.45 גרושקביץ : "מוסר על רשיון הבנין לתחנת לתחנת המתנה מול ביהכ"נ. תכנית לתחנה שניה תוגש בימים אלה שמקומה יהיה ליד מגדל המים, מול חנות לבקוביץ. התכנית השלישית תלויה עדיין בתכנית המרכז המסחרי כי מיקום התחנה יהיה לידו. מאשרים את הצעת היו"ר. בהמשך מבקש היו"ר לאשר קבלת הלוואה בסך 1000 לא"י לצורך בנית התחנות "זהו סכום קטן שנוכל לשלמו ללא קושי מיוחד. 3 תחנות 750 והרחבת הכביש ליד התחנות 250". מאושר.

לאחר האישור, מונק : "יש לקחת הלוואות רק למפעלים מכניסים". גרושקביץ : "יש לומר כי אין התחנות מפעל בלתי מכניס לגמרי. ראשית נוכל להטיל על משמר המפרץ דמי שימוש. שנית, בעל הקיוסק ישלם דמי שכירות". פרחי : "יש אפשרות לקבל הכנסה גם מפרסומים בתחנה".

בהמשך מחליטים "את הקיוסק בתחנה הראשונה ליד ביהכ"נ למסור להוכמן בשכירות ל3 שנים בלבד ותמורת 24 לא"י לשנה. בדבר שני הקיוסקים האחרים, ימסרו אך ורק לחיילים משוחררים מקומיים או לפליטים, אם תהיינה בקשות כאלה".

גרושקביץ : "היו כמה פגישות עם משמר המפרץ. בקשר עם התחנות הציעה החברה השתתפות של 50 לא"י מקסימום לכל תחנה ורק בשתי תחנות". מחליטים לדחות את הצעת משמר המפרץ.

 ביום 23.01.46 גרושקביץ : "פנינו לכמה מפעלים בדבר התקנת שעון צבורי על תחנות האוטובוס. אפשרי מאד שאחת החברות תרצה להעמיד שם לשם פרסום הפירמה שלה, שעון כזה".

קצנלן : "מציע שעל התחנה יוצג שלט "המועצה המקומית קרית מוצקין תחנת המתנה לאוטובוסים", ולא יורשה להציב עליה שלט אחר. דבר זה דרוש כדי שהציבור ידע שהמפעל נעשה על ידנו".

ביום 19.05.46 גרושקביץ : "חשבנו שנוכל ב1000 לא"י לבנות 3 תחנות. תעלנה יותר. הודענו למושל".

גולדברג : "להבא יש להזהר שהקלקולציות תהינה יותר מדויקות ובמסגרת התקציב".

גרושקביץ : "מסכים". קצנלן : "הוצאות הכביש לתחנה לא חשבנו עליהן בתחילה".

 ביום 12.05.46 גרושקביץ : "משמר המפרץ דורש להעלות מחירים. ב"כ כל הקריות מתנגדים. ב"כ ק. חיים הודיע שהענין בבוררות ופסה"ד של הבוררות יכריע. בלי עמדה אחידה לא נוכל לפעול, ונצטרך לשמור לבד על עצמנו".

זכס : "לפנות לממשלה שתבדוק את חשבונות החברה".

פרחי : "בישיבה שבה הייתי הסכמנו להעלאה של 10%".

קצנלן : "ההצעה היתה רק בסיס למו"מ, אינה מחייבת ואח"כ ביטלנו אותה. ענין זה מבוטל ונשארת ההתנגדות המוחלטת שלנו שמסרנו עליה בפגישה בעיתונות ולמשמר המפרץ".

גולדברג : "במו"מ השתתפה רק הנשיאות. זו שאלה חשובה ויומיומית. מבקש שלהבא בשאלות עקרוניות כאלו ישתתף כל הועד הפועל. להודיע ולפרסם התנגדותנו המוחלטת להעלאת מחירים".

גרושקביץ : "אין תועלת לפרסם דברים שכבר פורסמו, העיתונות גם לא תדפיס דברים כאלו. להחליט רק על אישור ההתנגדות להעלאת המחירים. פנינו למושל בענין העלאת מחירי המנוי, נתן התראה לחברה לא להעלות מחירים מבלי שפנו אלינו והם עשו כן. לאחר שיתקבל פסק הבוררות בק. חיים, נדון שנית בפעולה הדרושה".

 ביום 09.06.46 גולדברג : "בישיבה שדובר על המחירים, נכחו רק חברי מועצה. באו אליי משמר המפרץ ומסרו לי שהם יודעים פרטים על מה שאמרתי בישיבה, ומה שאמרו היה נכון. אין זה נאה שדברים הנאמרים כאן נמסרים בחוץ. בישיבה החלט להתנגד להעלאה, נודע לי מהם שקבלו מאתנו מכתב המלצה ל10%. זה בניגוד להחלטה. דבר זה לא יתכן. אנחנו החלטנו ואח"כ באים ועושים ההיפך הגמור".

גרושקביץ : "באשר להערה הראשונה מסכים בהחלט שלא בסדר. בענין השני היה זה בהמלצת ועדת התחבורה של הסוכנות, אילו היינו מתעקשים בהתנגדותנו לא היו מתחשבים בנו כגורם והיינו מפסידים את שדרשנו מהחברה".

אנג'ל : "לרגל ההתייקרות האחרונה של צמיגים ובנזין והדרישות החדשות של חברות האוטובוסים, היה חשש שאם נדחה את הענין לא יסכימו משמר המפרץ ל10% וידרשו העלאה יותר גדולה".

זכס : "מביע אי שביעות רצון ומצטער שעליו לאמר שהדבר אינו בסדר ואינו חוקי".

דוארמן : להחליט שבעתיד לא יוכל הועד הפועל להחליט בענין כזה לבדו".

לאחר הצבעה 5 מול 1 ו3 נמנעים, אושרה הצעת גרושקביץ.

 ביום 30.07.46 גרושקביץ : "לאחר הסכמה על 10%, באה העלאה של 20% לכרטיס בודד וביטול המנויים. מה שמהווה העלאה של 40%. אצלי בבית התקיימה ישיבה דחופה של ב"כ 3 הקריות, הוצאנו כרוז ומשלחת למושל".

פרחי : "לדרוש תוספת רכבות". גולדברג : "להעמיד שרות טכסי".זכס : "להעמיד נגדם משפט ולהתקשר עם קאופרטיב אחר". זסלבסקי : "למנוע כניסת האוטובוסים לקריה".

קצנלן : "החברה מחריבה את הקריות. אנו משועבדים להם. אסור להכנע להם. שום ויתור לא בא בחשבון. המועצה צריכה לקבל זכיון לשרות פנימי. להגיש נגדם משפט. לאסור עליהם את הגישה לתחנות. לשבור את השתלטותם".

סגל : "להתקשר מיד לבעלי הטכסי במקום. (מתקשרים ...?), הם ענו שאינם מוכנים לקבל על עצמם את השרות".

מחליטים "להקים ועדת תחבורה של המפרץ ולדון בענין".

 ביום 28.08.46 גרושקביץ : "התקבל הסכם עם חברת קו 14. אלמלא הושג ההסכם, היה מגיע הדבר לידי שפיכות דמים. מה שהיה בהכרח למנוע בכל מחיר".

קצנלן : "לא היה מקום להעלאת המחירים. מחירי הצמיגים וחלקי מכוניות ירדו פלאים. החברה לא היתה יכולה לשכנע אותנו ופנו לגורמי חוץ בת"א ואלה הכריעו. תמכו בחברה ובגזלת העניים בבתיהם. החוק לצידנו, קיבלנו הודעה מהמשטרה שההעלאה אינה חוקית. לא לאשר את ההסכם".

גולדברג : "לחדש את ההתנגדות". זקס : "לערער על ההחלטה. הוליכו אותנו שולל".

גרושקביץ : "חברי ק. חיים הכשילו אותנו גם הפעם כמו שכבר הכשילו פעם. לא נוכל לבקש את חסות המשטרה הבריטית בניגוד למוסדות היישוביים שלנו. קל מאד להסית את הקהל. אילו היו תגרות ושפיכות דמים, היו מטילים את האחריות עליי. צריך לכבד את המוסד שאנו חברים בו. מטיל את כל האשמה על ק. חיים".

 ביום 20.11.46 גרושקביץ : "משמר המפרץ פנו אלינו בדבר המחירים בקשר לפס"ד של ההסתדרות. ק. חיים קיבלה את הפס"ד ורוצים להפעיל את המחירים גם בשאר הנקודות. פסה"ד ניתן על סמך המרחק וכעת דורשים מאתנו לשלם יותר מק. חיים. נכנסנו איתם במו"מ והצלחנו לסדר שלא נשלם יותר מק. חיים וכן הצלחנו לקבל מהם תרומה חד פעמית הגונה לעבודות ציבוריות. על זה עשינו הסכם וכך שפרנו את היחסים עם החברה".

ברייטמן : "ההסכם הזה הוא על חשבון הפרסטיז'ה של המועצה. איזה רושם יעשה הדבר בקריה".

זזובסקי : "באם לא נסכים הם בין כך יוציאו את הדבר לפועל". 

גרושקביץ : "התושבים לא יפסידו דבר. ההעלאה פורסמה בעיתון והיא חוקית. רוב התושבים משתמשים במנוי ולא בכרטיס הבודד והרוויחו מכך. בתור מועצה אין אנו יכולים להמנע מבקורת הצבור, אבל אנו בסדר ואין לנו חשש. חוץ מזה קבלנו גם תרומה לטובת הציבור. נהלנו איתם מו"מ הוגן ואי אפשר להכתיב את כל התנאים לטובתנו. במלחמה לא היינו משיגים שום דבר ואסור לנו לנתק את היחסים אתם כי יש לנו הרבה דרישות מהם כגון, שנוי לוח הזמנים הטבת תנאי הנסיעה ועוד.

דוארמן : "אני ידוע כאופוזיציונר, באתי לישיבה אתם כדי להלחם בהם בכל תוקף. אבל החוק לצידם. אם היו רוצים מלחמה היו מפעילים את המחירים אם רצו. הם בקשו תמיכתנו והצלחנו לקבל את כל ההנחות שבקשנו".

מחליטים פה אחד לאשר את ההסכם.

 ביום 16.11.47 גרושקביץ : "ק. חיים הפתיעו אותנו כמו בפעמים הקודמות. חתמו על הסכם נפרד עם משמר המפרץ. עכשיו עלינו להחליט האם להסכים לדבר, לדחות את הדבר או להסכים בתנאי, והוא השתתפות בהוצאות שלנו".

קצנלן : "איני חושב שנוכל לעמוד בהתנגדות כמו בשנה שעברה, אך לא נמליץ על המחירים החדשים".

פרחי : "משמר המפרץ תמיד מעמיד אותנו בפני עובדות. לדעתי לא נוכל להלחם בהם, לכן יש לפחות לקבל מהם סכם הגון. יש לקחת בחשבון שמשתמשים בכבישים שלנו למעבר לק. שמואל וק. ים".  

רייס : "אסור לעשות אותה שגיאה כמו בשנה שעברה. הדבר עלול להביא מהפכה בדעת הקהל. גם בשנה שעברה זרקו הרבה בוץ על חברי המועצה. אם כל הקריות חוץ מק. חיים תתנגדנה, יש סיכוים רבים להצלחה. יש להתחשב בדעת הקהל".

גרושקביץ : "משמר המפרץ מעונינים להעלות את המחירים. הסוכנות וחבר המועצות הודיעו כי עלינו להכנס אתם למו"מ. כל שאר החברות בארץ העלו את המחירים. החלטה "לכנס את ב"כ כל הקריות ולהגיע להחלטה משותפת".

 ביום 02.12.47 גרושקביץ : "הזמנו את כל המעונינים, אף אחד לא הודיע על הסכמתו, רק מכפר אתא הודיעו כי הם חושבים שההעלאה מוצדקת. אם שאר המקומות אינם רוצים לצאת בפומבי, לא רצוי כי נהיה היחידים".

 ביום 22.11.49 גרושקביץ : "קבלנו מ"שחר" שטרות להשתתפות בתיקון הכבישים. אבקש לאשר כי נעשה זכיון על השטרות ונקבל את הכסף". מאושר.

זקס : "מבקש לפנות למפקח על התעבורה בדרכים ולדרוש את הורדת מחירי הנסיעה של "שחר". מאושר.

 המשך יבוא...