דני הלפרין

(סיפורי ראשונים)

 

דני הוא הבן הבכור למשפחת הלפרין שנולד בשנת 1935.

האם, לאה, ילידת רחובות. האב, יעקוב, עלה ארצה בשנת 1935 ומיד אחרי העלייה התגורר בחיפה. אח"כ עבר לתל אביב, שם עבד בחברה שמרכיבה משאבות בפרדסי רחובות. שם גם הכיר את לאה. ללאה היו קרובים בחיפה, הדוד שלה פתח בשנות ה-30 בית מסחר ואביו של דני השתלב בו. בין השנים 1937-1941 הם גרו בפינת שמריהו לוין החלוץ.

זו הייתה תקופת מלחמת העולם השנייה והיו הפצצות על חיפה והקריות. הסבתא, אמא של לאה, קנתה לזוג הצעיר בית ברחוב השופטים 43. הם עברו לקריית מוצקין ביולי 1941 כשדני היה בן 6. רשמו אותו לביה"ס "אחדות", המחנכת הייתה יפה. בבית ספר זה למד עד כיתה י'.

מתקופה זו זוכר דני שהרחוב המרכזי היה רחוב השופטים (היום שדרות משה גושן) ללא מדרכות. לצד הכביש היה חול ואנשים הלכו בחול. לאורך השדרה היו עצים גבוהים. דני זוכר את ההפצצות ושהוא ומשפחתו הסתתרו במקלט שבחצר ביתם. אחת הפצצות התפוצצה ברחוב קק"ל ועשתה בור של 10 מ'. כל הזמן היו אזעקות כי הכוונה הייתה להפציץ את בתי הזיקוק.

היו מחנות צבא של הבריטים באזור הפנטגון עד פסי הרכבת, וגם צפונה מרחוב יעל. במקום בו עומד כיום מגדל המים היה מועדון וקולנוע, זה היה בית הועד של החיל הבריטי. היו אז יחסים לא רעים עם הבריטים. היו גם יהודים ששרתו בצבא הבריטי. הבריטים התנהגו בג’נטלמניות למרות שהטילו עוצר לעיתים קרובות. אחרי המלחמה קלטו הבריטים לשורותיהם חיילים מהלגיון הערבי ואז היחס השתנה.

דני זוכר היטב את המורים שהיו לו בביה"ס אחדות. המנהל היה שפירא, המורים האחרים היו: עפרון בכתה ו', ריספלר שגם כשהוטל עוצר היה בא ללמד, מאיר שוכטמן, שצ'יגליק, פינס, וזיגל המורה לתנך. לוינהרץ החליף את שפירא כמנהל. הקריה הסתיימה ליד מגדל המים.

בקרית חיים הייתה צרכנייה ויש שהיו עושים שם את הקניות. דני והוריו קנו בשתי חנויות מכולת, האחת שהייתה ממוקמת ברחוב אושה פינת מכבי של משפחת גרינשפון, ומולה הייתה גם חנות דגים של משפחת לונדון, מכולת שנייה הייתה ברחוב הרב קוק 23 אצל משפחת קלינגר. לידה היה סנדלר וכן חנות נעליים נעלי "באטא".

רחוב קק"ל היה כולו חול עד פסי רכבת.

אוטובוסים היו קו 14 מחיפה, חברת הנסיעות נקראה " משמר המפרץ".

רוכלים ערביים היו מגיעים עם חמורים ומכרו ירקות, פירות, ביצים ותרנגולות. הבתים ברובם היו בני קומה אחת עם חצר משק. ברחוב השופטים 90 היה בית בן 2 קומות וכך גם בשופטים 5.

בכניסה לקריה היה קפה "דוכס" ושם נפלה פצצה בימי מלחמת העולם ופגעה בחולות שליד. בשופטים 38 היה עוד בית קפה, הייתה שם מוסיקה ושם בילו החיילים הבריטים. בפינת רנ"ס קק"ל היה קפה "פינתי".

בחצרות הבתים היו להרבה משפחות לולים, עיזים וכך הייתה אספקה של ביצים וחלב למשפחות. גם בחצר של דני הייתה עז לבנה שנתנה חלב. אבא של דני היה מביא לפעמים לחנות המכולת ביצים ובתמורה קבל מוצרים אחרים. זכור לו שאביו מכר ביצים גם לבעל חנות הדגים. אחרי קום המדינה הוחלט להגביל קשרי מסחר אלה. היה אדם שגר ליד קופת חולים ברחוב הרב קוק וכל משווקי הביצים היו צריכים להביא אליו את הביצים, הוא שיווק את הביצים ושלם כסף למגדלי העופות.

בשנת 1951 פרצה מגפת "ניו קאסל" שפגעה קשה בכל הלולים שבאזור, וגם משפחתו של דני נאלצה לחסל את הלול בשל כך. ברחוב השופטים גרה משפחת צורי, הסבא היה שוחט ועוד לפני פרוץ המגיפה היו מביאים אליו עופות לשחיטה.

אחרי סיום השירות הצבאי, דני עבד בחברת הזרע "יבור" ליד יסעור וכן עבד ב"פרוטרום".

בשנת 1960 החל לעבוד בעיריית קרית מוצקין ברשת המים. היה מתקין שעוני מים, פותח סתימות, מטפל בבארות המים. בתחילת עבודתו היה נח עלוני ראש הרשות המקומית, פפר היה הגזבר, פרוינד היה המזכיר ואחר כך הגיע משה גושן.

בשנת 1966 התחתן, יש לו שלושה ילדים.

בשנת 1972 עבר לגור בקרית ביאליק.