אריה זקס

(סיפורי ראשונים)

 

אריה זקס יליד 1934, בנם של מרדכי ורחל שהגיעו לישראל בשנות ה-30 המוקדמות והשתקעו בחיפה. בשנת 1940 הגיעו לקריית בנימין.

אריה נולד בחיפה, ביסודי למד בקרית בנימין עד גיל 13. הוא היה תלמיד מאד טוב והוריו היו מעוניינים שהוא ילמד בבית ספר טוב יותר, כך הגיע ב-1947 לביה"ס "אחדות" בקרית מוצקין שהיה אז גם ביה"ס יסודי וגם ביה"ס תיכון. המנהל היה לוינהרץ.

ארבעה תלמידים מכיתתו של אריה בקרית בנימין הגיעו גם הם לביה"ס "אחדות", שנחשב לטוב ביותר באזור.

אריה התקבל לביה"ס על תנאי בשל ידיעותיו המצומצמות (תוצאה של רמה נמוכה בבית הספר בו למד). נאמר לו שעד חנוכה הוא בניסיון, ואם לא יתקדם הוא יעבור לבית ספר אחר. אריה התקדם מאד יפה ובכתה י' קיבל מלגת לימודים ע"ש אהרון גרושקביץ. באותה שנה הצטרפו לבית הספר עוד תלמידים מחיפה, נהרייה וקריית חיים. הפרופסור לעתיד דני גור, היה במחזור של אריה וכך גם נעמי פוגלמן.

בעקבות לימודיו בקריה אריה ומשפחתו עברו לגור בקרית מוצקין. ברחוב הרב קוק מול ביתה של משפחת אלמוג שבנם זאב, היה אחרי שנים למפקד חיל הים. שנה לאחר שהחל את לימודיו בקרית מוצקין אביו נפטר, אמו נשארה בקריה עד שנות ה-80.

למרות שאריה הצטרף לכיתה רק בתיכון לקבוצה מגובשת, הוא התקבל יפה (אפילו שלא היה חברותי במיוחד והשקיע יותר בקריאה ובלימודים).

הוא לא היה בתנועת "הצופים", למרות שהיה בביה"ס חדר ושם בשעות אחה"צ התאספו הילדים והייתה שם פעילות תנועתית. הוא היה נוסע עם כמה חברים לצומת מוצקין, שם היה מרכז של פעילות נוער ושם אכל גלידה. כמו כן היה נפגש עם מספר חברים באופן פרטי כמו: נחום מונצקר והיה מיודד גם עם דני גור.

אריה אכל במסעדה של ביה"ס וזוכר שאחרי הארוחה ברכו את ברכת המזון. את יום הלימודים היו מתחילים בתפילת "מודה אני".

אריה זוכר את המורים שהעריץ כמו המורה לתנ"ך ורמן שאף המליץ לתלמידים להיכנס לבית הכנסת ביום כיפור, כדי לשמוע את תפילת "כל נדרי" ואומנם אריה נכנס והתרגש מאד מהמעמד. היה המורה האגדי להיסטוריה בורנשטיין, שהיה מזמין לביתו מספר תלמידים טובים והם עזרו לו לאבק ולסדר את הספרים במקומם. אריה התרגש מאד להיות במחיצת המורה האהוב עליו. היה גם המורה לספרות ודקדוק זיגל והמורה לערבית מנשה מזרחי. על כל אחד מהם הוא מספר בערגה.

במחזור של אריה היו 11 תלמידים בלבד וכולם היו מוצלחים.

הרחוב שחצה את מוצקין היה רחוב השופטים (היום: שדרות משה גושן), הוא הגיע עד לפסי הרכבת. כמן כן היה רחוב התקווה (כיום רחוב גרושקביץ), רחוב הרב קוק, רחוב ברק, ורחוב דבורה.

בסוף הרחוב שבו גר אריה (הרב קוק) היתה חנות נעליים נעלי הגומי, קרוב לכיכר הייתה קונדיטוריה ומספרה.

המועצה הייתה בצריף צהוב ליד מגדל המים.

אריה זוכר היטב את פיצוץ שיירת הנשק הערבית בכביש עכו חיפה, שזעזע את התושבים בעוצמת הרעש ובעוצמת התעוזה.

 

ביום ה' באייר כשהכריזו באו"ם על הקמת המדינה, הוא רקד עם כולם בכיכר ליד בית הכנסת. לאחר מכן החלה מלחמת השחרור. התלמידים היו בגדנ"ע והיו נערים מבוגרים יותר, שנתנו לצעירים שיעורי נשק ולימדו אותם להשתמש באקדח. היו מספר בחורים ברחוב שהלכו להלחם.

אריה היה מהנדס חשמל, עבד שנים בחו"ל ובארץ עבד ברפא"ל. יש לו שני בנים ובת וכולם מתגוררים באזור חיפה.