נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – לובשבסקי יפה ומרדכי
(כפי שסופר על ידו מרדכי בכנס ותיקים 1986)

אני גר בקרית מוצקין החל מהיום הראשון לקיומה, ומתגורר עד היום בבית המקורי בו התחלתי את דרכי ברחוב ברק 18. אני זוכר כמו היה זה אתמול, את טכס הנחת אבן הפינה לקריה, בו השתתפתי באופן אישי. הבתים הראשונים טרם החלו להבנות, ואני כמו אורחים רבים אחרים הגעתי לטכס ברכבת מיוחדת מחיפה.

זכורים לי דבריו של מנחם אוסישקין, שישב על בימת הכבוד, ופתח את דברי ברכתו במשפט : "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".

אני חייב לציין את העובדה, כי ראשוני ומייסדי קרית מוצקין, חברי ארגון המעמד הבינוני בחיפה, נחשבו אז ל"שמנה וסלטה" של חיפה.

בימיה הראשונים של קרית מוצקין, היתה הקריה מתרוקנת במשך היום מכל מגברים שהמשיכו לצאת לעבודתם בחיפה ובמפעלי הסביבה. בקריה עצמה, נשארו רק השומרים, לשמור על הרכוש. גם הפיסי וגם על הילדים והנשים שנשארו מאחור. בשעות הערב, בשיירה ארוכה, מי ברכב (עגלה עם סוס, אופניים או אוטובוס), מי ברגל (בשם החיסכון היו רבים כאלה), ומי ברכבת, היו חוזרים כל הגברים מהעבודה הביתה ל"בית המלון" קרית מוצקין.

הערב בקריה ועימו החשכה ירדו מוקדם, אתרי בילוי רבים לא היו, ואחד ה"בילויים" המקובלים שאירעו לעיתים די מזומנות, היו האספות הכלליות של התושבים, שלעיתים היו סוערות מאד ובמגוון רחב של נושאים הקשורים במערכת החיים בקריה ואופן ניהולה.

לימים, משהקריה היתה למועצה מקומית, בתקופת הבחירות למועצה היו כל החברים מקבלים מהיו"ר ומההנהלה, חוברת ובה דין וחשבון כספי מפורט, וכולנו ידענו אז מה בדיוק קורה והיינו מעורבים בכל הנעשה.
חשוב מאוד לציין, כי באותה עת בעלי זכות הבחירה היו רק אלה שהיו חברי הקריה וחברים באגודה השיתופית, כולל אלה שהיו חברים אך לא התגוררו כלל בקריה ורק היו רשומים בארגון. לעומתם, דיירים אחרים שהתגוררו בקריה בפועל, אך גרו בה בשכירות או לא היו חברי הארגון, לא היו בעלי זכות להצביע.

שיטת הבחירות הייתה אישית. לכל בוחר ניתנה רשימת שמות כל המועמדים, מתוכן יכול היה למחוק את כל מי שלא נראה לו מתאים, וכלל לא היה משנה לאיזו מפלגה השתייך המועמד. רק אחרי ספירת הקולות ועל פי רשימת המועמדים שנבחרו, ניתן היה לדעת איזו מפלגה ניצחה בבחירות. בשנים הראשונות ולאורך שנים רבות, הייתה זו מפלגת הציונים הכלליים, שבראשה עמד גרושקביץ.

טרם תקופת המאורעות, נהגו רבים לצאת בשבתות לטיולים ברגל ובאופניים, לאתרים השונים בסביבה ואפילו עד עכו וראש הנקרה. בתקופת המאורעות ולאחר מכן בתקופת ההתארגנות לפני מלחמת הקוממיות, פעילויות השבת השתנו מעט כשהיינו יוצאים במסווה של טיול, לאימונים ומטווחים בחורשות שמאחורי קרית ביאליק.

רוב המורים בבית הספר אחדות נהגו לחבוש כיפה, למרות שבית הספר בעיקרו לא היה בית ספר דתי. נהוג היה כי בשיעורי התנ"ך, התלמידים חייבים לחבוש כיפה. סיפור מעניין בנושא זה, קשור למורה לוינהרץ (לימים מנהל בית הספר), שכאשר הגיע לראשונה ללמד בבית הספר, החל לחבוש כיפה מאחר וחשב שהגיע לבי"ס דתי.

דברים רבים עוד שמורים עימי, אך היריעה קצרה מלספר. אני מברך על היוזמה לכנס את הותיקים והמייסדים, לספר את סיפורם לדורות הבאים.

מוסיף הבן משה.
ברכות לקריה למלאת לה 70. אנו משפחת לובשבסקי, חשים כי יש לנו חלק בהתפתחותה מאחר ואנו שייכים לדור המייסדים. אבי מרדכי השתתף בטכס הנחת אבן הפינה בהיותו צעיר בן 20, ושנתיים אח"כ כבר בנה את ביתו ברחוב ברק 18, בשותפות עם סבי הרב אהרון לובשבסקי.
בשנת 1938 נישא אבי לאימי יפה וכאן נולדנו אחותי יוכבד אנגלרד המתגוררת בירושלים, ואנוכי גר כיום ברמת גן.
אבי היה מעורב מאד בחיי הקהילה ותרם לה רבות, בשמירה האזרחית, בהקמת ביהכ"נ ושנים רבות היה יו"ר ועד הגבאים בו. על פעילותו זכה לתואר יקיר העיר קרית מוצקין.
גם אימי הייתה פעילה בעיקר בתקופת מלה"ע ה2 בתחנת העזרה ראשונה, ומשפרשה לגמלאות, התנדבה בארגון "יד שרה".