זאב רובינשטיין

(סיפורי ותיקים)

 

זאב יליד 1935 עלה לארץ עם הוריו בשנת 1950 מטימישאורה רומניה.

בזמן השואה אביו היה במחנה עבודה והוא היה עם אמו בבית. בעל הבית היה גוי והוא חס עליהם וכך הם ניצלו.

בשנת 1958 בהיותו בארץ התחתן עם חנה מקרית אתא. הם גרו ברחוב הילדים 20. מתחתיהם היה גן חובה "גן שושנה" (כיום שם גן אמונה).

כאשר הם התחתנו היה להם כיריים גז בעוד שלרוב האנשים היו פתיליות.

הקריה הייתה קטנה והתושבים מלוכדים.

תחנה ראשונה של אוטובוס 52 הייתה מול העירייה בסוף רחוב השופטים. היה אוטובוס אחד להדר ואחר לעיר בשעות הבוקר בלבד. בשאר השעות היה האוטובוס נוסע להדר ואחר כך יורד העירה.

באמצע רחוב השופטים הייתה שדרה ולאורכה היו ספסלים עליהם ניתן היה לשבת.

הבילוי המרכזי היה ברחבת קולנוע "אורות", שם בני הזוג קנו לילדים ביגלה, גלידה, פלפל, גרעינים בגביע עשוי מעיתון.

לא היו רמזורים ורבים רכבו בקריה על אופניים. את הדלתות לא נעלו (לא היה מה לגנוב), החיים היו שקטים יותר.

לבוריס שהיה ידוע בשנים אלה בקריה, הייתה עגלה עם קרח. לא היו אז מקררים חשמליים אלא מקררים על קרח.

כאשר גיסו של זאב היגר לארה"ב בשנת 1960 הוא העביר להם את המקרר שהיה מקרר ספיגה שצרך הרבה חשמל.

כאשר התחילו לקנות פריז'ידרים, מוכרי הקרח נעלמו ומי שעדיין השתמש במקרר קרח, נסע לקנות את הקרח בקרית ים בבית החרושת לקרח.

שוורץ ואשתו נסעו בעגלה מרובעת ומכרו חלב. הם טיפסו במדרגות והשאירו את בקבוקי החלב ליד הדלת. את הכסף קבלו באופן ישיר או מוחבא מאחורי עציץ.

היה גם אדם עם עגלה רתומה לחמור, והוא מכר נפט הן לפתילות והן לחימום.

זאב זוכר שהדואר היה ברחוב גרושקביץ ליד הצרכנייה. היו רוכשים גלויות דואר, זה היה מקובל שאנשים שלחו זה לזה גלויות כי לא היו אז טלפונים. הדוור שחילק את הדואר היה מזמר ושר וחורז לו חרוזים, כך זוכר זאב את הדוור בשכונה שלו.

הסופרמרקט הראשון היה ברחוב אוסישקין, המנהל היה דוב והקופאית היחידה הייתה קלרה.

לקופת חולים היו קמים מוקדם מאד בבוקר, כדי לקבל מספר לרופא המרפאה.

זאב עבד בבית חרושת "אתא" עד שנת 1970.