דת – בית הכנסת הספרדי ומקווה
(לימים בית הכנסת הרמב"ן ברחוב הרב קוק)

למרות ה"אידיליה" בין העדות בביהכ"נ הגדול, שאיפת העדה הספרדית להקמת בית כנסת משלה, ניצניה עלו ופרחו החל מהימים הראשונים. החיבור בין הקמתו של ביהכ"נ הספרדי להקמתו של המקווה, נעשה ע"י עסקני הציבור לאורך כל התקופה, משום כך הנושא מופיע גם כאן כנושא אחד.

ביום 20.12.37 החלטה "המועצה מאשרת למטרת בית מרחץ את החלקה 322 אם העדה הספרדית תסכים לקבל במקומה את החלקה 276, ולא למסור את זו האחרונה למטרת בנין בית המרחץ".

ביום 03.01.38 "לאחר שהעדה הספרדית באה לידי הסכם עם ועדת בנין בית המרחץ שאפשר להקים על יד מגרשם את בית המרחץ, תסכים המועצה להקציב למטרה זו את החלקה מס' 322".

ביום 24.01.39 ועד ביהכ"נ הספרדי פונה להחיש את בנינו. מחליטים "אנו מוכנים לאפשר חוזה עם הקבלן על המגרש המיועד, אבל רק לאחר שההעברה תקבל אופי חוקי. מוכנים למסור את השטרות ע"ס 200 לא"י, אבל רק לאחר שיצקו את היסוד".
ביום 20.12.39 מקצים את חלקה 411 לשם בנין ביהכ"נ הספרדי.

ביום 04.01.43 "נתקבל מכתב ממועצת ביהכ"נ וועד בנין המקווה, בו מבקשים לאשר בשביל בית המרחץ ומקווה, מגרש מס' 99 בשטח הנוסף ברחוב יעל". מחליטים "למנות וועדה ולדון בזה אחרי שהועדה תגמור עבודתה".

ביום 21.11.43 משלחת העדה הספרדית מופיעה בפני המועצה ומבקשת "להרשות להם לבנות בביהכ"נ למעלה בעזרת הנשים, בית כנסת בשביל הספרדים". גרושקביץ : "חושב שעל המועצה לשמוע חוות דעת ועד ביהכ"נ בשאלה זו. אחרי שתתקבל תגובתם, תדון המועצה ותחליט בענין זה".

ביום 24.09.44 ישיבת "עסקנים בקשר לבנין בית מרחץ". גרושקביץ : נתקבלה המלצה מהמושל לשחרר חומרים לבנין בית מרחץ. בעירית חיפה דורשים להקים את הבנין על שני מגרשים. זאת אומרת גם על המגרש הנועד לבית הכנסת של הספרדים. אולם הם אינם מסכימים לוותר על המגרש, רק בתנאי שיתנו להם פיצוי כספי, או לבנות בשבילם בית כנסת בתוך בית הכנסת הקיים. מבקש לקבל החלטה להבטיח לספרדים עזרה כספית לבנין בית כנסת עבור הספרדים. מחליטים להפגש עם ב"כ הספרדים ולהגיע אתם לידי הסכם.

ביום 25.09.44 מתקיימת הישיבה. גרושקביץ : מבטיח בשם האגודה לעזור להקמת ביכ"נ בהתאם להחלטת האספה הכללית.
חלפון : כרגע הקמת הבנין של ביכ"נ אינו אקטואלי. מציע להרחיב את החדר הקיים בביהכ"נ הגדול שיהיה מקום מרווח יותר בשביל הספרדים. איננו רואה שום סיבה להתנגדות.
ברייטמן : מתנגד לעשות שינויים בביהכ"נ. מתפלא שיכולים להיות קשיים מצד הספרדים למפעל הקדוש של המקווה, בזמן שבמשך כל תקופת קיום הקריה עבדו תמיד האשכנזים והספרדים מתוך הרמוניה שלמה.
אנג'ל : בנין ביכ"נ יעלה בערך 3000 לא"י. בקושי גדול אפשר לאסוף 1500 לא"י. האם האגודה מוכנה להשתתף בסך 1500 לא"י שיחסרו? האם יש הצדקה לבנות בנין שבמשך כל ימות השבוע יהיה סגור? מצטרף להצעת חלפון.
ברייטמן : מציע להביא את הענין לפני הרב עוזיאל.
אנג'ל : מצהיר בשם העדה הספרדית. בשום אופן לא יוותרו על המגרש כל עוד לא יסודר ענין ביכ"נ לספרדים.
מחליטים "האגודה תשתתף ב500 לא"י (מלבד 200 לא"י העומד לזכותם). וועד ביהכ"נ יתחייב ל150 לא"י מקופת ביהכ"נ. הספרדים יוותרו על המגרש לטובת בנין המקווה וימסר להם מגרש אחר מתאים להקמת ביכ"נ".

ביום 05.10.44 "המועצה מאשרת את ההחלטה שבישיבה המשותפת עם באי כח העדה הספרדית בענין מגרש לבנין ביכ"נ. האגודה תשתתף בבנין ביכ"נ לספרדים בסך 500 לא"י. וועד ביהכ"נ ישתתף ב 150 לא"י. הספרדים יותרו על המגרש לבנית בנין המקוה וימסר להם מגרש אחר מתאים לבנית ביכ"נ. המועצה תשתדל לקבל אישור האספה הכללית להסכם".

ביום 15.02.45 מצוין לראשונה שמו של ביהכ"נ הספרדי "רמב"ן". טרם נפתרה בעיית המגרש להקמתו. "לכתוב לועד ביהכ"נ הספרדי שהמגרש של יורשי קריביצקי לא מתאים לביכ"נ בגלל הימצאו מול מגרש המשחקים. שיציעו מגרש אחר".

ביום 06.06.45 מחליטים : "לקבלן בנין בית המרחץ יש למסור רק עבודת הבנין גרידא. בנוגע לעבודות מסגרות נגרות וחשמל למסור אותן מטעם האגודה ישר לקבלנים מומחים לעבודות הנ"ל".

ביום 16.07.45 על פי בקשת נציגי הספרדים מתקבלת ההחלטה הבאה : להחזיר לחברי העדה הספרדית את השטרות שנתרמו על ידם לביהכ"נ הגדול ושלא נפרעו עדיין, למטרות גביה והתרמה לבנין ביכ"נ ספרדי".

ביום 13.08.45 החלטה "הסכום שהאגודה תשקיע בבית המרחץ הוא בתור הלוואה שתשולם מתוך ההקצבות השנתיות במשך מספר שנים. הבעלות על הבנין בידי ועד הקהילה ובאי כוחה של האגודה ישתתפו בהנהלה".

ביום 22.08.45 בנית בית המרחץ יוצאת לדרך הקבלן נבחר והרשיונות לקניית חומרי הבנין נתקבלו. ביום 24.09.45 מדווח מהנדס הממונה כי : עשה בדיקה של תרכובת החמרים וכל העבודות ומצא שהכל בסדר". בישיבה מיום 15.11.45 מחליפים את הקבלן. ביום 05.12.45 מתקבלת תביעת פיצויים מאת הקבלן המוחלף.

ביום 11.10.45 מחליטים לחכור מאת הקק"ל את המגרש בחלקה 3 גוש 11562 לבנית ביהכ"נ הספרדי. ביום 11.11.45 מבקשת הקק"ל לקבל נימוקים מדוע נדרשת חכירת משנה עם ועד ביהכ"נ הרמב"ן לעדה הספרדית. עונים : "הדרישה באה לא מתוך נימוקים שלנו אלא אך ורק מטעם זה שהעדה הספרדית בקריתנו מבקשת זאת ובטח יש להם נימוקים משלהם".

ביום 25.02.46 דו"ח גיוס כספים לבנית בית המרחץ. מחליטים לפנות לאגודת "משכן ישראל" בירושלים שתתרום 700 לא"י להשלמת הבנין.

ביום 19.05.46 גרושקביץ : "חברת "משכן ישראל" מוכנה לתת הלוואה של 1000 לא"י, בערבות המועצה המקומית. מבקש לאשר הערבות כי האנשים חברים בשני המוסדות ואנו מחוייבים לכך בין כה וכה". מחליטים לאשר.

ביום 02.10.46 החלטה "לספק את הדרישות של ביהכ"נ של הספרדים, אחרי שיפקיעו המגרשים ברחוב התקוה".

ביום 27.01.47 וואהל : "אפשר לגמור את חלק הבנין לנשים, יידרש 2000 לא"י. אם רוצים גם את המחלקה לגברים, יעלה 3000 לא"י. אם רוצים לגמור הכל עם חדר קיטור לזיעה, יצטרכו 4000 לא"י. הסיכויים ישנם ל3800 לא"י. הועדה הטכנית עומדת על זה שנגמור את בית המרחץ והמקווה כולו, מפני שיש בזה חסכון כלפי הוצאה לפועל של העבודה חלקים חלקים".
החלטה "לחפש חוכר בלן לבית המרחץ בכדי לברר ולהבטיח את החזקתו".

ביום 04.03.47 קפלן : "ברור שלא נשעבד בשום פנים ואופן את מגדל המים לשם הלוואה לבית מרחץ".
וואהל : "מתקציב שנה שוטפת ומהלוואה זה מספיק לגמור את בית המרחץ בלי חדר זיעה".
נוימן : "מתנגד לעשות עבודת בית המרחץ חלק חלק. לעשות כל מה שאפשר וישנה היכולת, לבנות בפעם אחת".
בן דוד : "מפקפק אם בכספים העומדים לרשותנו נוכל לגמור את הכל".
סקברוניק : "אבי התמסר להתרמה לטובת הבנין, עכשיו ההתרמה לא מצליחה ולדעתו הסיכויים למגבית קלושים".
דן שמחה : "לא מסכים שהתחייבנו לבנות את בית המרחץ. נכון שהאספה הכללית החליטה על קבלת הלוואה אבל לא החליטו על המקורות מאין נשלם את ההלוואה. ממילא אין אפשרות להוציא את החלטת האספה לפועל. המצב הכספי של האגודה אינו איתן עד כדי כך, שאפשר לסבך אותה בהתחייבות כה גדולה. אינני בעד זה שנתנגד לקיים את החלטת האספה, אבל עלינו לדאוג שההחלטה תצא לפועל בצורה כזאת שלא תזיק לעניני האגודה".
החלטה "להטיל על הועד הפועל להכנס במו"מ לשם קבלת הלוואה לבנין בית מרחץ".

ביום 04.07.47 גרושקביץ : "המושל אישר לקבל הלוואה עבור מקווה בערבות המועצה, בתנאי כי המקווה תמושכן לטובת המועצה בסכום ההלוואה". החלטה "לרשום בספרי האחוזה בחיפה משכנתא לזכות המ"מ ק. מוצקין, על זכויות החברה של ק. מוצקין אגודה שתופית בע"מ, את החלקות לבנין המקווה".

ביום 13.07.47 וואהל : "עשינו הפסקה בבנין בית המרחץ מפני שסכום הכסף שעמד לרשותנו לא היה מספיק. לא היתה ברירה כי אם להפסיק, עד שאנשי ביהכ"נ יכנסו בעול ויביאו את סכום הכסף החסר לשם השלמת הבנין. מר פשר אהרון הציע למסור לו את הכסף שברשותנו והוא עבור זה ישלים את הבנין. אנו הסכמנו לזה, אבל הוא מוכרח לחזור בו מדבריו, כי שום קבלן לא רצה להתקשר איתו לשם העבודה הנ"ל. עכשיו הכניס לנו את הכסף בתוספת כספי התרומות, מציע לנו להוסיף 700 לא"י להשלמת הבנין. בויכוחים התלבטנו ב2 הצעות . 1 לקבל הצעתו של מר פשר. 2. לא להוציא את עבודות הקיטור לפועל, במקום זה לסדר את האינסטלציה הסניטרית ולהביא לידי גמר את חלק הבנין ההכרחי בשל טהרת המשפחה".
החלטה "על הועדה הטכנית לעבד תכנית עבודות הדרושות לשם סיום חלק הבנין ההכרחי בשביל טהרת המשפחה".

ביום 24.08.47 החלטה "לאשר את המלצות הועדה הטכנית בנידון בית המרחץ".

ביום 02.12.47 המועצה הדתית מבקשת : "לא לסדר את החימום הקטן ורק לבנות חדר מכונות ולסדר חימום גדול". מחליטים : "לחכות עם הסידור של החימום ולתת למועצה הדתית זמן לאסוף את הסכום הדרוש".

ביום 19.01.48 קפלן : "הוצאנו הרבה בשביל בית מרחץ וזה לא הוגן להשאיר לועד שייבחר מצב כספי רעוע".
דן : "אינני מבין למה לחלק את כל הכספים לצרכים דתיים, למה לא הכניסו בהצעה לתת לעניני בטחון?".
קפלן : "אנו מעונינים שביהכ"נ הרמבן יקום".
חלפון : "בענין המקווה עשינו יותר מכפי שיכולנו ועברנו את התקציב. הנימוק להשקיע כספים בכדי שאחזקת המקווה תהיה אפשרית, אינו נימוק. החזקת המקווה שייכת לועד הקהילה ולא לנו".
אנג'ל : "המקווה צריך להגמר. חרגנו מהמסגרת ואין לנו ברירה. באשמתנו נצטרך להוסיף כדי לגמור אותו".
זק : "מסכים לארון קודש 150 לא"י ובזה גמרנו. בענין בית המרחץ אם פשר רוצה להרחיב, אין אנו אחראים".
ווהל : "מישהו לא הוציא לפועל את ההחלטה להתרכז רק בצד הדתי של המקווה. ועד הקהילה צריך לקבל עליו החזקת המקווה, איני יודע אם יסכים לקבל מקווה לא גמור. הקצבה לביהכ"נ הספרדי רק בזמן יציקת היסודות".
אלנבוגן : "יש לנו ביכ"נ מפואר שאין הרבה כמוהו בארץ. אינני רואה צורך לבנות עוד ביכ"נ. גם למקווה נתנו די".
דן : "צריכים לקדוח באר, יש לנו גם מוסד חינוכי לתמוך בו".
ברקוביץ : "אנו חיים בקריה ב"ה כבר 13 שנה, מקווים שנתקיים ונתפתח. ארון קודש התחילו לבנות ויש כסף בשבילו. העול של המקווה נפל על האגודה וכנראה ימשיך להיות כך".
החלטה "להקציב להרמבן 500 לא"י, לארון קודש 250 לא"י, לבית המרחץ 650 לא"י בתנאי שיגמר בהחלט".

ביום 31.03.48 ווהל : "תפקיד החזקת בית המרחץ שייך לועד הקהילה, צריכים להחכיר את בית המרחץ לועד הקהילה בדמי חכירה סמליים". החלטה "להחכיר בדמי חכירה סמליים בתנאי שיהיה גמור ויוכל לפעול".

ביום 09.05.48 ווהל : "בפגישה עם ועד הקהילה ועסקני בית המרחץ, דנו בשאלת גמר הבנין. בשביל לגמור רק את החלק הדתי, היינו מחלקת הנשים, יש בידנו די אמצעים. אבל מר פשר בנה בלי אשור את חדר המכונות. במובן ידוע הוא צודק. אם להכניס את מכונות ההסקה בחדר הזיעה, אז פרוש הדבר לעזוב לאורך ימים את ענין גמר הבנין. קיבל הבטחה מוועד הקהלה 150 לא"י וזקוק רק ל100 לא"י בשביל חדר מכונות. מוכן לאסוף תרומות בביהכ"נ, מבקש בינתיים הלוואה אצלנו". מחליטים להענות לבקשה ובאופן סופי ומוחלט.

ביום 16.05.48 החוזה עם שטנדלר ל"סידור הקיטור בבית המרחץ" נחתם. העלות 765 לא"י.

ביום 05.09.48 "מועצת האגודה לא מסכימה לחתום חוזה עם חברת החשמל לאספקת חשמל לבית המרחץ, היות והמועצה הדתית שטפלה במקווה צריכה לקבל על עצמה כל ההתחייבויות של כל השרותים לבית המרחץ".

ביום 03.10.48 דיון בתקציב, פשר : "יש לשלם לשטנדלר עבור עבודתו במקווה, אחרת לא נוכל לפתוח אותו".
גרושקביץ : "דנים עכשיו בתקציב. הקצבנו 250 לא"י, לא נוכל לשלם לפני אישור הממשלה".
פשר : "מבקש לאשר 100 לא"י על חשבון, עד קבלת האשור". גרושקביץ : "נשתדל לסדר משהו".

ביום 27.02.49 "להודיע לממונה על מחוז חיפה, שאין ביכולתנו להסכים למחיקת 250 ל"י בסעיף מקווה בתקציב. על סכום זה נעשו הוצאות וניתנו התחייבויות. לבקש את אישורו".

ביום 27.11.49 "ביכ"נ הרמבן מבקש את ההקצבה 500 ל"י".
ווהל : "מציע לשלם 200 בזמן ירית אבן הפינה ו300 בזמן יציקת הגג".
פרחי : "מתנגד להצעה. דורש שינהגו לפי ההחלטה של האספה הכללית". החלטה "לבדוק ולחזור ולדון".

ביום 03.01.50 חלפון : "באספה הכללית הוחלט להחכיר את בית המרחץ לועד הקהילה או למועצה המקומית. איננו יכולים לחכור את בית המרחץ, המועצה המקומית לא ממהרת ונגרם לנו הפסד". החלטה "לדון מחדש באספה הכללית".

ביום 28.02.50 גרושקביץ : "פשר בא בהצעה לסדר שביל מהכביש עד לתנורים של המקווה, כדי שהמכונות המביאות דלק תוכלנה לגשת למקום. הדבר צריך לעלות 80 ל"י". החלטה "לסדר את השביל".

ביום 06.03.50 אנג'ל : "האדריכל גרשטל עשה תכנית לביהכ"נ של הספרדים. רוצים להתחיל לבנות את הבנין. מתברר כי הוא נמצא בסבך חשבוני עם האגודה שלא משלמת לו. הודיע כי אם לא ישלמו לו, לא ימסור את התכניות. היות והתכנית היא יפה וקשה לוותר עליה, אנו פונים לאגודה לשלם לו את המגיע לו, סוף סוף זה כסף ציבורי. אנו מוכנים לתווך במקרה שיהיה סכסוך. אנו גם מתפלאים על זה שיש טנדנציה להרחיק את גרשטל מהמשכת עבודת הקולנוע, דבר שלא נשמע כמוהו".

ביום 13.04.50 "להודיע למועצה המקומית שנחכה עד 01.05.50. אם עד אז לא תחכור את בית המרחץ, נחפש חוכר אחר".
ביום 04.09.50 "לאשר הצעת החוזה עם תיקונים. לתת יפוי כח לחלפון עמנואל לחתום על החוזה עם המועצה המקומית".

ביום 17.09.50 גרושקביץ : "את בנית המקווה עזרה המועצה לבנות ביחד עם ארגונים פרטיים. האגודה בעלת המגרש היא בעלת הבנין. אחזקת המקווה היא אחת הפונקציות של המועצה. באנו בדברים עם האגודה לקבל את המקווה בחכירת משנה". החלטה "לקבל את בנין המקווה בחכירת משנה מהאגודה לתקופה של 25 שנה בדמי חכירה סמליים, 1 ל"י בשנה".

המשך יבוא